אודות השיר

בשל הנסיבות המיוחדות שהובילו ליצירת השיר, בחרנו להביא כאן את דבריו של מי שהלחין אותו - דורון לוינסון: ״שמי דורון לוינסון ובמלחמת יום הכיפורים, כאשר הייתי מפקד פלוגה בשריון, נלחמתי בגזרה הדרומית בסיני. ב-16 באוקטובר 1973 נפצעתי אנושות בקרב על החווה הסינית, כאשר הטנק שבו הייתי, נפגע מ-3 פגיעות ישירות. לאחר תקופה ארוכה של ניתוחים וטיפולים בבית החולים סורוקה בבאר שבע, הועברתי לבית ההחלמה בנתניה לצרכי שיקום. בכל אותה תקופה, קרה לי, מה שאני מניח קרה גם לרבים אחרים שחוו את המלחמה הנוראה ההיא, כאשר צפו ועלו מחדש, מראות קשים וכואבים מן המלחמה, כמו גם פניהם של החברים שנפלו. מתוך כל ההתרחשות המורכבת והכואבת הזאת והסערה הנפשית שלִוותָה אותה, החלה פתאום להתנגן אצלי בראש מנגינה חדשה ולא מוכרת, שהמשיכה והתנגנה לה גם בימים שבאו אח"כ. מה שגרם לי לקום בוקר אחד מן המיטה ולבקש מאחת האחיות להוביל אותי אל החדר בבית ההחלמה שבו היה באותה עת פסנתר ישן. בַּקשה שנאלצתי לבקש ממנה, מאחר ועיניי היו מכוסות בתחבושות, עקב הפציעה, ולא יכולתי להגיע לְשַם בכוחות עצמי. וכך מידי יום, הייתי יושב ליד הפסנתר ומנגן את המנגינה הזו שהתנגנה לה אצלי בראש, כאשר מראות המלחמה ותמונותיהם של חַבֵרַי שנפלו, צפות ועולות מול עיניי המכוסות והדומעות. ואז, באותם רגעים, החלטתי להקדיש את הלחן הזה לזכרם: לזכר סרן יוסי דירהלי ז"ל, לזכר סרן ישראל איגלברג ז"ל ולזכרו של סמל נתן לבני ז"ל. לאחר מלחמת לבנון השנייה ביקשתי מן התמלילנית חמוטל בן זאב לכתוב מילים ללחן, והחלטנו לקרוא לשיר בשם "תפילה לשלום". תפילה שנולדה אומנם מתוך חֵשְכת המלחמה והכאב על אובדן החברים שנפלו, אבל הפכה אח"כ להיות גם ביטוי לַתְפִילה האישית שלי, לימים טובים שיותר, בהם כדברי הנביא ישעיהו: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". היום בדיעבד, אני גם מבין שהמוזיקה בכלל והשיר הזה בפרט, איפשרו לי כַנִראה להגיע גם לְשַלום עם עצמי והיו בשבילי מפלט, קרש הצלה שנשא אותי מתוך סְערת אוקיינוס התסכול, האכזבה והייאוש שכולנו נסחפנו בו בתקופת המלחמה ולאחריה, אל אי קטן של שפיות, אי קטן של קצת שקט ושלווה ללב ולנשמה. ושם על אי השפיות הקטן הזה התחילה המוסיקה גם לְכַבּוֹת את הבזקי זוועות המלחמה ולהדליק בתוך החשיכה ההיא, נר נשמה לזכרם של הנופלים. נר שהפך אח"כ לנר של תקווה להאיר את החשיכה שהצליחה לכסות אצל רבים מאיתנו את התקווה והחלום. לאחר נפילתו של רס"ן בניה ריין ז"ל במלחמת לבנון השנייה, הקדשתי את השיר גם לזכרו ולזכר "כח בנייה" ז"ל, כמו גם לזכר כל הנופלים במערכות ישראל ובִּפְעוּלוֹת האיבה. בעקבות מלחמת לבנון השנייה והַקְלַטָת השיר, הקמתי גם את עמותת "יחד כאחד", במטרה ליצור תשתית חברתית תרבותית לשיתופי פעולה בין נוער ערבי ויהודי, על בסיס של הכרת האחר והשונה מתוך סוֹבלנות, שוויון, הערכה וכבוד הדדי. ביחד עם ד"ר יעל שי ז"ל, מפמ"רית המוסיקה הקודמת במשרד החינוך, יזמנו את הפרויקט "מֵעֵבֵר לַמִילִים-שיח מוזיקלי רב תרבותי", במטרה לבנות באמצעות המוזיקה, גשרים של אמון בין הנוער הערבי והיהודי במסגרת החינוך המוסדי בישראל. היום, הרבה שנים אחרי המלחמה ההיא, המוסיקה שאומנם נולדה אצלי מתוך אותה המלחמה, הצליחה, כך נדמה לי, לשַמֵש לי מאז, מֵעֵין כנפיים גדולות כדי להרים אותִי אל נקודת ציון בֵּמַּפָּת הנפש שלי, שממנה העולם נראֶה היום בעֵינַי קצת יותר יפה, קצת יותר נעים וגם קצת יותר מַבְטִיח״.

מאפיינים טקסטואלים

הטקסט בנוי משבעה בתים השונים זה מזה מבחינה טקסטואלית (פרט לבית אחד שחוזר), אולם כל אחד מהם חופף לבית/בתים אחר/ים מבחינת המבנה הפואטי: הבית הראשון חופף לבית הרביעי, הבית השני חופף לבית החמישי והשביעי, והבית השלישי חופף לבית השישי, כשבמקרה זה הטקסט הוא זהה לחלוטין.

בתחילת הטקסט יש רמיזה אל ההמנון הלאומי - התקווה, במילים ״בנפש הומייה״, כשהמילה ״תקווה״ מופיעה רק בסיום הבית השני.

בתים 4-5 לקוחים מתוך חזון אחרית הימים המופיע בספר ישעיהו, פרק ב׳, פסוק ד׳: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

לחן השיר נכתב לפני מילותיו.

מאפיינים מוזיקליים

הבתים החופפים זה לזה מבחינת המבנה הפואטי מקבלים על עצמם גם את אותו הלחן, לעיתים באופן זהה לחלוטין, ולעיתים עם שינויים קלים.

הבית הראשון והרביעי בשיר מולחנים כפריודה בעלת שני משפטים, כשהמשפט הראשון נשאר פתוח על המדרגה ה-3 בסולם, ואילו המשפט השני חוזר על אותו החומר המוזיקלי של הראשון ומביא לסגירה על צליל הטוניקה של הסולם.

לחן הבית השני, החמישי והשביעי פותח בסקוונצה מלודית והרמונית שהולכת לעבר הסולם המז׳ורי המקביל, ואילו החלק השני של הבית מחזיר חזרה לעבר הטוניקה - מי מינור.

הבית השני חוזר בשיר פעמיים ברצף, עם הבדלים קטנים מאוד בלחן השיר ובמנגינה המלווה.

הבתים השלישי והשישי גם הם פותחים בסקוונצה המבוססת על אותו מהלך הרמוני של הסקוונצה, והם מסתיימים על הסולם המז׳ורי המקביל.

היחס בין צלילים למספר ההברות בשיר הוא לרב סילבי, זאת אומרת שלכל הברה בטקס מותאם צליל אחד במנגינה. המשפט היחדי היוצא דופן מבחינה זו הוא ״לא ישא גוי אל גוי חרב״ בו יש כמה קישוטים בהם להברה אחת מותאמים מספר צלילים.