רקע על כתיבת השיר

מילות השיר נכתבו בשנת 1944 על ידי פניה ברגשטיין. ברגשטיין עלתה לארץ מפולין והצטרפה לחלוצים שהקימו את קיבוץ גבת. השיר נכתב בהשפעת ועידת הקיבוץ המאוחד שהתקיימה בינואר של אותה שנה, בה השתתפה פניה כנציגת קיבוץ גבת. בועידה זו התוודעה פניה, בעקבות עדויות של ניצולים, למאורעות הקשים המתרחשים באירופה. השיר פורסם לראשונה בירחון ״דבר הפועלת״ בחודש יולי שלאחר מכן.

בשיר מתארת ברגשטיין את געגועיה העזים להוריה שנשארו באירופה וכן את געגועיה להווי המסורתי שספגה בביתה בגולה טרם ידעה מה עלה בגורלם בתקופת השואה. בתום מלחמת העולם השנייה כתבה ברגשטיין מכתב לראש העיר הולדתה 'אוטבוצק' אשר בפולין. במכתב היא ביקשה לברר מה עלה בגורל בני משפחתה. בעקבות המכתב מגלה שהוריה וכל משפחתה נספו בשואה.

מילותיה של פניה ברגשטיין הולחנו על ידי דוד זהבי בשנת 1945, ממש עם סיום מלחמת העולם השנייה.

מאפיינים טקסטואלים

הטקסט בנוי מארבעה בתים בעלי מבנה פואטי זהה של ארבע שורות בחריזה מסורגת, כשסיום השורה הראשונה חורז לסיום השורה השלישית, וסיום השורה השנייה חורז לסיום השורה הרביעית.

ברגשטיין משתמשת בשיר במילים ודימויים הלקוחים משלושה עולמות תוכן שונים:

עולם החקלאות - המייצג את החלוצים, עבודת הכפיים והמציאות החדשה אליה נקלעה עם עלייתה לארץ ישראל: ״שתלתם״, ״גרעינים״, ״עולים וצומחים״, ״פארות״ (ענפים), ״שורשיהם״.

עולם גוף האדם - מייצג את המקום האישי של המשוררת, שהתמודדה עם מחלת לב קשה מנה נפטרה בגיל 42. כל המילים הקשורות לגוף האדם מקבלות כאן סיומת שייכות של גוף ראשון: ״לבבי״, ״דמי״, ״עורקי״, ״דפקי״, ״עיני״.

עולם הניגון והפיוט - המייצג לא רק את הוריה וביתה של המשוררת, אלא את העולם הישן, הגלותי והמסורתי בו גדלה: ״ניגונים״, ״מזמורים״, ״אאזין״, ״שיר ערשי״, ״איכה וזמירות של שבת״, ״הגה״, ״צליל״, ״קולכם״.

באמצעות הדימויים הנ״ל פונה ברגשטיין אל הוריה ומספרת להם עד כמה עמוק הקשר שלה אליהם. ועד כמה הניגונים ששתלו בה בצעירותה, אותם גרעינים שנטעו בליבה, עתה מכים שורש, עולים וצומחים. שתי השורות החותמות את השיר מתארות את כמיהתה של המשוררת לשוב ולהתאחד עם משפחתה. ״מעל לחשכת התהום״, תהום המבטאת את המאורעות הקשים של התקופה, כמו גם את הפער שנפער בין הדורות.

מאפיינים מוזיקליים

לחן השיר מורכב משני חלקים: חלק ראשון החוזר על עצמו בבתים הראשון והשלישי, וחלק שני החוזר על עצמו בבתים השני והרביעי.

החלק הראשון מורכב משני משפטים, כשהראשון מביניהם מסתיים באופן פתוח על המדרגה ה-3, ואילו השני חוזר בחלקו על לחנו של הראשון אך מסתיים באופן סגור על המדרגה ה-1.

החלק השני מורכב גם הוא משני משפטים. המשפט הראשון פותח בקפיצה באוקטבה בעלייה, קפיצה קשה לביצוע מבחינה קולית בשל המרחק הגדול בין הצלילים. אולם בעוד שעל פי חוקי הקונטרפונקט המסורתי, לאחר קפיצה גדולה מקובל לרדת בצעדים בכיוון הנגדי לפיצוי על המתח שנוצר, כאן בוחר זהבי להמשיך ולעלות למעלה בקפיצה נוספת, הפעם של טרצה. זהבי, שכנראה התרגש מן הניגונים שנשתלו כגרעינים קטנים והפכו לפארות, חיפש דרך לתאר זאת דרך המוזיקה. המשפט השני של החלק השני מזכיר במידת מה את המשפט השני של החלק הראשון ומביא לסגירה על הטוניקה.

השיר כתוב בסולם המינור הטבעי, אך זהבי מעשיר אותו באמצעות תבנית מלודית פריגית בסיומו של כל אחד מארבעת הבתים. הוא מנמיך את המדרגה ה-2 בסולם ויוצר מעין ״טון מוביל״ מלמעלה לעבר הטוניקה, ובכך מחזק את ביסוסה בהעדרו של הטון המוביל מלמטה. שימו לב שההנמכה של המדרגה ה-2 איננה קבועה לאורך השיר ומופיעה רק בסיומי הבתים.

בשיר יש קישוטים / סלסולים - מספר צלילים המושרים על אותה הברה, המתקשרים באופן ישיר לעולם הפיוט. כך ב״פארות בדמי״, ״ושירייך אימי״, ״כל צליל יאלם״, ״והריני איתכם״ וכן בסיומות הפריגיות. ב״ניגוניך אבי ושירייך אימי״ מתקבל הסלסול בחלקו השני של המשפט על המילים ״ושירייך אימי״, אולי כרמז שהשירים של אמא יפים ומתנגנים אף יותר מהניגונים של אבא.

לחנו של זהבי לטקסט של ברגשטיין הוא בעל אופי גלותי שאיננו אופייני לסגנון הזמר העברי המוקדם שהתגבש בשנים אלו. ״הגלותיות״ של הלחן מתאפיינת בתחושה ההרמונית הברורה והטונאלית שלו, הקפיצות המלודיות הגדולות, הנטייה לסלסולים והסיומות הפריגיות הקורצות אולי לעבר הסולמות היהודיים הגלותיים.

ניתן לשפוך אור על הסגנון המוזיקלי של זהבי באמצעות דברים שכתב באוטוביוגרפיה שלו, בה הוא מתאר את הניגונים מבית הוריו: ״הצלילים הראשונים שספגתי בילדותי היו מזיגה של צלילי הזמירות של שבת ויום טוב מפי אבא מחד – וצלילי המזרח שבקעו מבתי הקפה הערביים שבקרבת ביתנו (יפו) מאידך. מכיוון שההורים לא נתנו דעתם במיוחד לחינוך המוזיקלי שלי, שכן לא ייחסו לדבר חשיבות מיוחדת וגם דלי אמצעים מלתיתו לי בגיל מבוגר יותר, הצטמצם שטח זה של המוזיקה רק במסגרת בית־הכנסת, התפילה, החזנות וזמירות של שבת וימים טובים...״. אם ניקח את הרעיון הבסיסי בטקסט, הגורס כי אותם גרעינים שנשתלו בילדות יצמחו לענפים, הרי שכאן פשוטו כמשמעו, חוזר זהבי לניגוני בית הוריו, חרף הסביבה המוזיקלית המאוד שונה ששררה סביבו.