מילות השיר נכתבו על ידי נערה צעירה בת 13 לאחר מלחמת יום הכיפורים. השיר נכתב עבור תחרות ״שירו שיר שלום״ שהתקיימה בשנת 1974 שאורגנה על ידי חברת ״חוגלה״. באותה שנה יצא הספר ״השלום שלי״ בעריכת אוריאל אופק, ובו שילוב של שירים וציורים שנוצרו עבור תחרות זו ותחרות נוספת, כולם בנושא השלום. השיר הולחן בהמשך בשלושה לחנים שונים, הראשון על ידי שלמה בר שירה, השני על ידי ראובן גבירץ שלחנו בוצע על ידי להקת הגבעטרון, והשלישי על ידי קובי אושרת עבור טקס קבלת פרסי נובל בו הוענקו פרסי נובל לשלום ליצחק רבין, שמעון פרס ויור הרשות הפלשתינית - יאסר ערפאת. הטקס התקיים באוסלו, בירת נורווגיה בדצמבר 1994 והשיר בוצע בו בתרגום לשפה האנגלית על ידי עפרה חזה וזמרות ממקהלת העפרוני.

מאפיינים טקסטואלים

הטקסט כתוב בגוף ראשון, ובגלל הנושא שלו, די ברור שמדובר בדובר או דוברת שהם ילדים / נערים צעירים. על פי הרקע לכתיבת השיר, אנו יודעים כי מדובר בדוברת, אולם בשיר עצמו לא מופיעות מילים בעלות אפיון מגדרי ולכן זה יכול להיות דובר או דוברת באותה המידה.

הטקסט בנוי מפזמון חוזר עם טקסט זהה (להוציא את הופעתו האחרונה) כשבין הופעותיו שני בתים בעלי טקסט משתנה.

בניגוד לשירים רבים בהם תחילה מופיע בית ראשון ורק לאחריו הפזמון החוזר, שיר זה פותח בפזמון ורק לאחריו מופיע הבית הראשון.

בעוד שהפזמון מתאר באופן כללי את קופסת הצבעים שהייתה לדוברת בשיר, הבתים נכנסים לפירוט: הבית הראשון מפרט דווקא את הצבעים שלא היו בקופסה, ואילו רק בבית השני מפורטים הצבעים הנמצאים בקופסה.

בשני הבתים, לאחר כל צבע שמוזכר, מובאת האסוציאציה של הדוברת לצבע זה, אסוציאציה שמטבע הדברים הינה סובייקטיבית.

בסיום השיר מופיע הפזמון שוב בשינוי הטקסט בשתי שורותיו האחרונות: ״ישבתי לי, ישבתי וציירתי שלום, סלאם״, ובכך מביא לסגירת השיר ולהבנה שלמה של תיאור הצבעים.

מאפיינים מוזיקליים

הטקסט של הפזמון החוזר מקבל על עצמו גם מנגינה זהה, ושני הבתים מולחנים במנגינה נוספת המקבלת על עצמה שינויים קטנים בהתאם למספר ההברות.

הפזמון בנוי משני משפטים במבנה של פריודה. המשפט הראשון מסתיים באופן פתוח על המדרגה ה-3 ואילו המשפט השני חוזר באופן לא מדויק על החומר המוזיקלי של המשפט הראשון ומסתיים באופן סגור על הטוניקה.